רבינוביץ נ' אד - מרי השקעות בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני, אשר ניתן במעמד צד אחד.

דין הבקשה להידחות. מן החומר שבפניי עולה כי לתובע טענות ראויות לבירור נגד שתי הנתבעות אשר הגישו את הבקשה שבפניי. טענות אלה מעוגנות בעדותו (ואף בעדות הנתבעת), בדבר מעורבותו הממשית בביצוע עבודות בבניין נשוא ההתדיינות ובתשלום דמי השכירות. הן מעוגנות גם בהסכם עליו חתומה נתבעת 2 ביום 10.12.09. הסכם זה נחתם על פי האמור בו על ידי נתבעת זו בשם החברה, היא נתבעת 3. אין חולק כי נתבעת 2 חתמה על ההסכם. הטענות העולות עתה, כי נתבעת 2 לא היתה מוסמכת לחייב את החברה (ראו נספח 1 לבקשה לביטול), עומדות בניגוד למסמך בכתב. בשלב הנוכחי, ההסבר שניתן לחתימת נתבעת 2 בשם נתבעת 3 מעלה סימני שאלה, במיוחד לנוכח הוראה דומה גם בהסכם השכירות נספח א' לבקשה לעיקול (סעיף 17.8). לכן, אין בטענות האמורות, בשלב זה, כדי לשלול את קיומן של טענות רציניות הראויות לבירור בפי התובע.

אכן, הצדדים העידו כי הסכום שהועבר בפועל על פי ההסכם מיום 12.10.09 על ידי התובע לידי הנתבעת 2 עמד על 85,000 ₪ ולא 170,000 ₪ כפי שנכתב בהסכם. ברם, מעדות הנתבעת 2 עצמה עולה לכאורה כי ההסכם בוצע, חרף סטייה זו. לכן, אין בה, בשלב זה, כדי להפחית מטיב טענותיו של התובע. אוסיף, כי התובע העיד כי בסמוך לחתימת ההסכם האמור ניצל את האפשרות להצטרף כשוכר בנכס. טענה זו נתמכת בכך שאין חולק, כי בהמשך לחתימת ההסכם הועברו על ידי התובע 12 שיקים לידי הנתבעת 2. לא נסתרו טענות התובע בתצהירו כי שיקים אלה היו בגין דמי שכירות, ואף לא נסתר הפירוט שניתן לעניין זה (סעיף 16 לתצהירו). נוכח כל האמור, עולה כי קיימות טענות ראויות לבירור ביד התובע, הנסמכות על מסמכים בכתב, כנדרש.

אוסיף, כי טענת הנתבעות כי עיקר ההשקעות שבוצעו על ידי התובע נעשו לפני החתימה על ההסכם מיום 10.12.09 לא אושרה על ידי התובע. אין בטענה זו כדי לסייע לנתבעות בשלב זה. גם לא ברור מה המשמעות המשפטית שהנתבעות מבקשות למשוך מטענה זו, אפילו ניתן היה לקבלה בשלב זה. לכאורה, הצטרף התובע, ולו בדיעבד, להסכם השכירות נספח ד' לתצהירו, וממילא יש בפיו טענה ראויה לבירור, כי על פי המוסכם בין הצדדים יש לראות את השיפוצים אשר מימן לטענתו במבנה, כשיפוצים שנעשו במסגרת ההסכם ועל פיו (ראו סעיף 9 להסכם). זו אף זו, אין הנתבעות טוענות שההשקעות לא הסבו להן טובת הנאה, ואין הן טוענות להתקיימן של נסיבות העשויות לשלול חובת השבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התש"ל – 1970 (ראו בסעיפים 2, 5 לחוק). במצב זה, יש לתובע לכאורה עילה ראויה לבירור בעניין זה, אפילו נכונה טענת הנתבעות לעניין מועד ההשקעה.

אשר ליסוד ההכבדה, הרי שיסוד זה עולה בבירור מן המפורט בתצהירו של התובע בבקשה להטלת עיקול (ראו הפירוט הרב בסעיפים 25, 26 לתצהיר). לעניין זה אף צורפו מסמכים התומכים בטענות התובע. גם הסכמי ההלוואה שצורפו לתצהירו של התובע תומכים בטיעוניו בנקודה זו. עולה מן החומר, כי לנתבעות חובות ממשיים. אין בתצהיר שהגישה נתבעת 2 כדי לשנות מתמונה לכאורית זו.

התוצאה היא, כי דין צו העיקול שניתן להישאר בעינו. הנתבעות 1, 2 ישאו בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך של 2,500 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ והוא ישולם לא יאוחר מיום 1.1.11.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"א, 28 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.